בשחייה יש סגנונות רבים כאשר לכל אחד מהם יש את היתרונות והחסרונות שלו. אך על דבר אחד אין עוררין, חתירה זהו הסגנון המהיר והיעיל ביותר. בחתירה כל הגוף משתלב בפעולת השחייה ופועל בהרמוניה נהדרת במים ולכן התנועה וההתקדמות תוך כדי השחייה הן טובות יותר. הידיים עובדות לסירוגין בגריפת המים לאחור והרגליים פועלות כרגל אחר רגל אשר מוסיפות להתקדמות הגוף במים. יש משמעות מרובה לדרך והאופן שבהן מבצעים את תנועות החתירה משום ששחייה לא נכונה יכולה להוות מנגנון קלאסי לאיבוד אנרגיה במים ובמקרים קיצוניים יותר כר פורה לפציעות ספורט.
על מנת לשפר את סגנון החתירה יש לבקש ממאמן מוסמך שיצפה בכם שוחים ואפילו יצלם את סגנון השחייה שלכם. יש לכך חשיבות משום שקשה לשפר ולתקן תנועות לא נכונות על ידי תחושה. יש חשיבות לכך שאדם מיומן ומנוסה יצפה בכם שוחים ויתקן בהתאם ולתת טיפים קטנים תוך כדי פעילות יכולים לשפר את הסגנון פלאים. כך למשל התזמון להכנסת היד למים על מנת לגרוף אותם והמיקום של הכנסת היד.
יש חשיבות מרבית לכך שתהיה הפסקה מתודית קלה בין הכנסת יד אחת למים לאחר השנייה. תנועות ידיים מהירות מדיי מביאות לבזבוז אנרגיה ומעייפות את הגוף. דבר נוסף שיש לשים אליו לב הוא המיקום בו מכניסים את היד למים. כלומר, ככל שמכניסים את היד קרוב יותר לראש מקטינים את התנועה של היד ומגבירים את ההתנגדות של המים וכך החתירה הופכת לפחות יעילה ומכילה יותר אנרגיה. ככל שמכניסים את היד רחוק יותר מביאים לפחות התנגדות של מים וכך הסגנון משתפר וגם המהירות. דוגמא נוספת ששחיינים רבים נוטים לטעות בה היא הזווית שבה מסתובב הגוף במים.
הם חושבים שיש רק להטות את הראש מצד לצד בעוד שבפועל צריכה להיות עבודה של כל הגוף תוך שמירה על שרירי הליבה. באופן זה נוצרת עבודה הרמונית עם המים ולא עבודת שרירים מיותרת אשר "עסוקה" במיקוד הגוף בתנוחה מאוזנת וללא כל תנועה. רזי שחיית החתירה הם מעניינים וחשובים על מנת לשפר את סגנון השחייה.
